לצערי הרב פעמים רבות אני עדה לכך שמאבקי משמורת אינם אלא קלף מיקוח של אחד מבני הזוג, על מנת לסחוט או לכפות הסכמות בסוגיות אחרות בתיק הגירושין. עורך דין מנוסה בסוגיות אלה ידע פעמים רבות לנווט את ההליכים כך שנסיונות הסחיטה – לא רק שלא יצליחו, אלא פעמים רבות אף ישמשו כנגד הצד שמנסה לכפות את רצונותיו בדרכים לא כשרות.

כך לדוגמא, בתיק גירושין שהיה בטיפולי, הוגש תסקיר של עובד סוציאלי הממליץ על משמורת משותפת. על פי התסקיר האב טען להזנחה ולאלימות מצדה של האם כלפי הילדים, ואף הטיל ספק בעצם היותה אם ילדיו. טענותיו אלו נדחו על הסף על ידי הגורמים המקצועיים והחינוכיים שנפגשו עם הילדים מדי יום. למרות טענות קשות של האב כנגד האם עד כדי ביטול הורותה לחלוטין, כאמור, המליץ העובד הסוציאלי בתסקיר על משמורת משותפת.

לנוכח הספק שהתגלע לגבי חוות הדעת ביקשתי לבצע חקירה של העובד הסוציאלי בבית המשפט.

בדרך כלל נוטים שופטים לתת אמון בבעלי מקצוע בכלל ובעובדים סוציאליים בפרט, ולכן אינם ממהרים לאשר את הבאתם לבית המשפט ואת חקירתם על דוכן העדים. ואמנם, גם כאן אמר תחילה השופט ש"אין מה לחקור" אך לבסוף נעתר לבקשתי, ובסופו של דבר הצלחנו להפוך את המלצות העובד הסוציאלי על פניהן.

לאחר החקירה הוא חזר בו מהמלצת המשמורת המשותפת ונתן המלצה חדשה, שלפיה יש להעניק את המשמורת לאם בלבד, וכך היה. השופט, שהרחיק לכת ואף העניק לאב הסדרי ראייה מצומצמים ביותר, כדי לא לאפשר הסתה של הקטין וניכור הורי, סיכם את החקירה כ"ממצה ומאירת עיניים", ואני סיכמתי אותה כ"הצלה של קטין".

חשוב לי לציין, כי ככלל, משרדי דוגל בגישה בה קטין צריך וחייב להיות עם שני הוריו כמה שיותר. אך במקרים בהם הורה מחבל בזכות של הורה אחר להיות הורה – הרי שאלה מקרים אותם יש לבחון באחריות יתרה ולהתאים את ההתנהלות וההמלצות בהתאמה.