לעיתים במהלך הליך גירושין נפטר אחד מבני הזוג.
הסיטואציה המורכבת שנוצרת, היא שיורשו החוקי של הנפטר הוא האיש שממנו היה אמור היה להתגרש.
מצב זה פוגע בירושה המגיעה לילדים או לאנשים אחרים אשר אנו חפצים בעיקרם.
במקרים כאלה עלול להיווצר מצב שבו משאירים את ניהול רכוש הילדים, והרכוש שמבקשים להותיר לילדים, לצד שממנו רוצים להתגרש, ובכך בעצם מעבירים לו שליטה על הרכוש והכסף – למרות שאילו הליך הגירושין היה נמשך ומסתיים – היה צד זה יוצא מהמשוואה.
אני תמיד ממליצה ללקוחותיי הנמצאים בהליך גירושין לערוך צוואה לפני פתיחת הליך גירושין, או לעדכנה אם כבר קיימת.
בצוואה יש לתת את הדעת לסוגיית האפוטרופסות ולהחליט מי במקומך מוסמך לקבל החלטות לגבי ילדך. זהו הליך מורכב הדורש את אישור בית המשפט.
בהיעדר צוואה אתה עלול להפקיר את ילדך בידיים לא ראויות מבחינתך.
לדוגמה, באחד התיקים שניהלתי נפטרה אישה, שהייתה למעשה המשמורנית היחידה של בתה הקטינה. האב לא סייע בגידול הילדה, לא שילם מזונות, לא קיים זמני שהות ולמעשה כמעט לא הכיר את הילדה.
לפתע, במות האם, הופיע האב ב"שבעה" ולקח את הקטינה מסבא וסבתא שלה, שלאחר מות אמה היו מרכז עולמה, ואילץ אותה לעבור לבית מגוריו בקצה השני של הארץ.
סבה וסבתה נלחמו על זכותם וחובתם לגדל את הילדה, מתוך הנחה ברורה שהאב אינו יכול לגדל אותה עקב בעיותיו הנפשיות.
בסופו של דבר צלח המאבק המשפטי והילדה חזרה לסבה ולסבתה, אך ההליך ארך שנתיים קשות וגרם לה סבל בל יתואר ואף נזקים רבים.
קשה המחשבה שדווקא במקרה שבו מדובר באב לא כשיר על פי כל קנה מידה אפשרי, נפלה הקטינה בין הכיסאות.
צוואה של האם המנוחה הייתה פותרת את רוב התסבוכת שהתרחשה לאחר מותה.
אם אתה מעוניין להבטיח את עתיד ילדיך גם לאחר מותך ורוצה להימנע מסיטואציה שבה אם יתרחש אסון ותלך חלילה לעולמך בטרם עת – ילדיך לא יטופלו, לא יחונכו, לא יגדלו במקום ראוי על ידי אנשים ראויים – עליך לערוך צוואה.
מהלך זה יבטיח את טובת הקטינים מבחינה כלכלית וחינוכית ויאפשר לספק להם הגנה וביטחון באופן המיטבי ביותר.
גם אם לא סיימת את הליך הגירושין, והילדים עדיין במצב שאתה ורעייתך לשעבר לא חיים באותו בית, ההורות משתנה.
לכן חובה שתהיה צוואה שתבטיח מאזן מול ההורה שנותר בחיים ושיהיו סב, סבתא, אח, חבר שאתה סומך עליהם שייפקחו על טובת הקטין ובייחוד על בריאותו הנפשית.