בכל תביעת גירושין סטנדרטית, קיימות מספר תביעות עיקריות:

תביעת הרכוש ותביעת איזון המשאבים, שלפעמים הולכות ביחד ולפעמים לחוד,

תביעת המשמורת וזמני שהות, לעיתים ביחד, לפעמים לחוד – תלוי מי תובע ומהן הנסיבות,

תביעת מזונות קטינים, תביעת מזונות אישה, תביעת גיטין הידועה כתביעת גירושין.

כמו כן קיימות תביעות קצה למיניהן, שאינן נדרשות בכל הליך, כגון: תביעות למזונות מעוכבת, תביעת כתובה והיום יש גם תחום חדש יחסית בגירושין – תביעות נזיקין, המוגשות על הנזק הנובע מהליכי הגירושין כבן זוג או כהורה. תביעות אלה מותאמות לצרכי בני הזוג ואופן ניהול ההליכים ומוגשות רק בחלק מהמקרים.

מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם בה תיקי גירושין מתנהלים בשתי ערכאות במקביל – בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה.

מרוץ הסמכויות אומר שמי שמקדים לתבוע – קובע סמכות בערכאה שבה תבע.

יש לציין, כי הגשת טופס הבקשה ליישוב סכסוך מאפשר למי שהגיש אותו להכריע בהמשך את המרוץ.

לדוגמא: אם מיהרתם ותבעתם את תביעת הרכוש שלכם בבית הדין הרבני, בן או בת הזוג לא יוכלו לתבוע את הרכוש בבית המשפט לענייני משפחה.

למעט גירושין וכתובה, חל מרוץ הסמכויות על כל סוגי התביעות.

העקרון הוא פשוט – מי שמגיש ראשון את תביעותיו – הוא זה שיקבע היכן יתנהלו ההליכים, וכפועל יוצא – הרבה פעמים גם יכריע מה תהיה התוצאה של ההליכים המשפטיים.

הבחירה לאן להגיש ראשון את התביעות יכולה להכריע את התוצאה של הליך הגירושין.

זאת, מאחר ויש הבדל משמעותי בין הפסיקות של בית הדין הרבני לאלו של בית המשפט לענייני משפחה, ולכן כחלק מהאסטרטגיה הכוללת של התיק, חשוב לדעת לאן להגיש את התביעות.

כל התביעות בהליך הגירושין חשופות למרוץ הסמכויות, למעט תביעת גירושין וכתובה, הנמצאות בסמכות הבלעדית של בית הדין הרבני, ובית המשפט לענייני משפחה לא יכול לדון בהן.

נהוג לחשוב שגברים הולכים לבית הדין הרבני ונשים הולכות לבית המשפט לענייני משפחה, זאת מכיוון שבית הדין הרבני נחשב עד לא מזמן לערכאה די שוביניסטית.

התפיסה הזו כבר אינה נכונה, ופעמים רבות הרכבי הדיינים בבית הדין הרבני "נכונים" יותר לנסיבות מסויימות של גירושין יותר מבתי המשפט לענייני משפחה, ולעתים להיפך. הדבר תלוי בנסיבות הגירושין והתוצאה הרצויה, מאשר במגדר של בעל הדין.

מדוע?

כי ההרכבים של בית הדין הרבני בשנים האחרונות הם לרוב צעירים יותר, אקטיביים יותר, הם לומדים משפטים, ואנו רואים שבית הדין הרבני על הרכביו (ברובו, לא כולו) הולך ומתפתח.

ניקח כדוגמא מצב בו האישה היא המפרנסת בבית – במקרים אלו אמליץ לה, על פי רוב, לפנות לבית הדין הרבני אשר עובד לפי כללי ההלכה, הקובעים שגבר אמור להיות המפרנס העיקרי. ולכן, כשהוא כושל בתפקידו – הוא "נענש" על כך.

המקרים והנסיבות בהם נערכת הפרדה ונבנית אסטרטגיה סביב פיצול הערכאות בין בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה דורשים הבנה מעמיקה ותכנון נכון של הליכים.

בבניית טקטיקה ואסטרטגיה אנו לוקחים בחשבון מכלול רב של גורמים, כגון ולא רק: נסיבות התיק, מטרות ניהול ההליכים, ההרכבים של בית הדין הרבני אל מול השופט בבית משפט ועוד. כאן חשוב לציין כי הסמכות המקומית (לכל אזור מגורים יש ערכאות שיפוטיות שמוסמכות לדון בענייניו) תשפיע רבות על הבחירה אם להגיע לבית המשפט או לבית הדין, שכן יש הבדל בין ההרכבים היושבים בנתניה לדוגמא לבין ההרכבים היושבים ברחובות, ופעמים רבות זה יהיה שיקול מכריע בבניית האסטרטגיה לניהול ההליכים.

משרדנו בעל נסיון רב ועשיר בליטיגציה בבתי משפט לענייני משפחה ובבתי הדין הרבניים ומכיר היטב את הרכבי השופטים והדיינים ופסיקותיהם בכל אזורי השיפוט, ובהתאמה מתכנן את ההליך להשגת התוצאה הטובה ביותר על פי נסיבות הגירושין, ציפיות ורצונות הלקוח.